השלב הראשון בתהליך בירור פסיכיאטרי מתרחש אצל רופא המשפחה. במידה וישנם תסמינים, הרופא יערוך בדיקת היסטוריה רפואית והתפתחותית מלאה, ובדיקה גופנית. בנוסף, הוא ישתמש בבדיקות אבחון שונות, כגון בדיקות הדמיה ודם, על מנת לשלול מחלות גופניות או מצבים רפואיים אחרים שיכולים להסביר את התסמינים.

במידה ורופא המשפחה רואה צורך לערוך בירור עמוק יותר, הילד יופנה לפסיכיאטר או פסיכולוג המתמחה בילדים ומתבגרים. אנשי מקצוע אלו משתמשים בכלים שנבנו במיוחד לצורך ראיון והערכת הפרעה נפשית אצל ילדים. רופא פסיכיאטר מבסס את אבחנתו על דיווחי התסמינים המוצגים על ידי הילד עצמו, הוריו, מוריו ומטפלים אחרים. ובהתחשב בכל הממצאים, הרופא קובע אם תסמיני הילד מצביעים על הפרעה נפשית ספציפית.

לצערנו הרב, למרות העלייה המשמעותית במודעות להפרעות נפשיות בכל העולם, הורים רבים עדיין עשויים לחשוש מהסטיגמה הקשורה למחלה נפשית, ועל כן להימנע מביקור אצל רופא פסיכיאטר ו/או להימנע משימוש בתרופות מסוימות או טיפולים שעשויים לסייע. הסטיגמה הקשה כלפי מתמודדים עם הפרעות נפשיות גורמת למציאות כואבת של בדידות , הסתרה וחשש לפנות לקבלת עזרה, ובכך יוצרת החמרה של המצב ואי פניה לקבלת טיפול עם הופעת הסימנים הראשונים בטרם ההחמרה.

חשוב לציין שאנשים המתמודדים עם הפרעות נפשיות קשות יכולים בדרך כלל, באמצעות טיפול נכון, להשתלב בחברה, ככל אדם הסובל מבעיה רפואית. לכן, סטיגמה כלפיהם או אפליה שלהם גורמים להם ולחברה כולה לסבל שאינו מוצדק.