במדריך האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי החמישי ( DSM- Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders- 5 ) משנת 2013, נערכו מספר שינויים בהגדרת ההפרעה ובאופן האבחנה שלה. לפי הנחיות אלו, כך נראים הקריטריונים לאבחנה של הפרעות הקשב והריכוז השונות:

ראשית, עבור כל אבחנה שהיא, צריכים להתקיים  ארבעת התנאים הבאים:

1. התסמינים הופיעו לפני גיל 12.
2. התסמינים מופיעים בשתי מסגרות חיים לפחות (כמו בית, בית ספר, עבודה, עם חברים או קרובים).
3. קיימת עדות ברורה כי התסמינים מפריעים לתפקוד.
4. התסמינים לא ניתנים להסבר טוב יותר על־ידי הפרעה אחרת (למשל הפרעה במצב הרוח, הפרעת חרדה, הפרעת אישיות).

למאמר המלא: שיטת הקוג פאן

אבחון של חוסר קשב
לצורך קבלת אבחנה של הפרעה בקשב, יש לתאר את הופעתם של לפחות שישה תסמינים מן הרשימה הבאה עבור ילדים עד גיל 16, או חמישה לפחות עבור אנשים בני 17 ומעלה. יש להוכיח שהתסמינים הופיעו למשך 6 חודשים לפחות, בצורה שמפריעה לתפקוד ולא תואמת את השלב ההתפתחותי.

התסמינים לאפיון חוסר קשב הם:

1. הילד לעיתים קרובות לא שם לב לפרטים או מבצע שגיאות טיפשיות (בבית ספר, במקום העבודה או בפעילויות אחרות).
   
2. הילד לעיתים קרובות מתקשה בהחזקת קשב לאורך זמן.
   
3. נראה שהילד לא מקשיב כאשר מדברים אליו ישירות לעיתים קרובות.
   
4. הילד מתקשה לעקוב אחרי הוראות, נוטה "להימרח" במטלות לעיתים קרובות.
   
5. לעיתים קרובות הילד מתקשה בסדר ובארגון.
   
6. לעיתים קרובות  הילד נמנע, לא אוהב, או מסרב לעשות מטלות שדורשות מאמץ מנטלי מתמשך (למשל שיעורי בית).
7. לעיתים קרובות הילד מאבד דברים שהכרחיים לביצוע משימות או פעילויות (חומר לבית ספר, ספרים, ארנקים, טלפונים סלולריים, מפתחות, משקפיים ועוד).
8. לעיתים קרובות  נראה שדעתו של הילד מוסחת בקלות.
9. לעיתים קרובות הילד נוטה לשכחנות בפעילויות יומיומיות.

היפראקטיביות־ אימפולסיביות
לצורך קבלת אבחנה של היפראקטיביות- אימפולסיביות, יש לתאר לפחות שישה תסמינים מן הרשימה הבאה לילדים עד גיל 16, או חמישה לפחות עבור אנשים בני 17 ומעלה, יש להוכיח שהתסמינים הופיעו למשך 6 חודשים לפחות, בצורה שמפריעה לתפקוד ולא תואמת את השלב ההתפתחותי.

חשוב לשים לב לכך שבקרב רוב המבוגרים, המרכיב ההיפראקטיבי נוטה להיחלש עם השנים, ומשום כך ההפרעה בולטת פחות.

התסמינים לאפיון היפראקטיביות־ אימפולסיביות הם:

1. לעיתים קרובות הילד יושב בחוסר מנוחה ו/או מרבה להזיז את ידיו ואת רגליו.
2. הילד קם מהכסא בכיתה או במקום העבודה לעיתים קרובות במצבים שבהם מצופה ממנו להישאר יושב.
3. הילד לעיתים קרובות מתרוצץ או מטפס בסיטואציות לא מתאימות (אצל מתבגרים או מבוגרים הדבר עשוי להתבטא רק בתחושת חוסר מנוחה).
4. לעיתים קרובות  הילד לא מסוגל לשחק או להשתתף בפעילויות בצורה שקטה (מייצר רעש רב בסביבה).
5. נראה שהילד מתנהג כאילו הוא "מונע על־ידי מנוע" לעיתים קרובות.
6. לעיתים קרובות  הילד מדבר בלי הפסקה.
7. הילד פולט תשובה לפני סיום השאלה לעיתים קרובות.
8. לעיתים קרובות הילד  מתקשה לחכות לתורו.
9. לעיתים קרובות הילד קוטע אנשים או מציק להם (למשל, מתפרץ לתוך שיחות או לתוך משחקים).