לשפרה הקטנה הייתה הסעה מסודרת למוסד הלימודי, אך איתה נסע ילד נוסף שהציק לה, הציק כל כך עד שהיא סירבה בכל תוקף לנסוע איתו באותה ההסעה וההורים נאלצו להסיע ולהחזיר אותה מדי יום ביומו במכוניתם.

למתבונן מהצד היה נראה שהיא בלי הכרה, רחמנא לצלן. המשפחה הגיעה אלינו כדי לטפל בעניין הקצבה ואנחנו ב'אפשרי' לא יכולנו להתעלם מהצער הנורא וממצבה הקשה של בתיה.

"אני רוצה להתייעץ", אמר לי קול בלתי מוכר בטלפון, "הבן שלי נמצא בגן שפה ואני מתלבטת אם להשאיר אותו שנה נוספת או להעלות אותו לכיתה א'".

משפחת ג' ציפתה לתינוק נוסף שעמד להצטרף לחמשת אחיו. איש לא העלה בדעתו את האסון המתקרב. זריקת אפידורל פשוטה הפכה את האם למשותקת, לא עלינו.

כשחזרו עדן וחופית בתשובה הם ידעו שכמו כל דבר בחיים, גם את המהלך הזה הם יעשו עד הסוף. חיש מהר מצאו קהילה שאימצה אותם, שכרו

בבת אחת נפלו השמיים על משפחת ת'. הם התגוררו בעיר צפונית קטנה ואצל ארבעה מתוך שבעת ילדיהם התגלו קשיים שחייבו מסגרות מיוחדות: לבכורה בת התשע

למאבחנת של שמוליק היה ברור: הקשיים שלו הם קשיים רגשיים, ומה הפלא? חצי שנה קודם לכן בתינוקות ולא היו פנויים לשמוליק. "הוא מרגיש מוזנח ולכן

צריך לדעת כיצד להשתמש בו, במה להשקיע, מהם סדרי העדיפויות. לעיתים קרובות סכום בן שש ספרות שנכנס בבת אחת לחשבון הבנק מבלבל את ההורים ומייצר

"כשהגענו אליכם", קולה של האם בטלפון היה חנוק מדמעות, "לא האמנו שהילד הזה מסוגל להקים משפחה. בזכות העידוד שלכם ובזכות הכסף הרב שקיבלנו יכולנו להשקיע

אצלנו ב'אפשרי' בכל פתיחת תיק מקפידים ליצור קשר עם איש חינוך מהמוסד שבו הילד לומד – גננת, מלמד או מורה. כמעט תמיד נמצא אצלם מידע

היא הייתה רכה והכילה את ילדי הגן. על דבר אחד, משונה קצת, היא התעקשה ולא היה ניתן להזיז אותה מעמדתה: באופן קבוע הייתה שרה מגיעה

בפגישה הראשונה הייתה שרה חשדנית ומלאת חששות. גם כשהתקדמנו מעט וביקשתי לצלם את המסמכים הרלוונטיים היא הניחה את ידה על הקלסר העבה. "לא!" היא אמרה