שלום, אני מורה בתיכון, באיזור גוש דן בכיתת מש"ה- בעיקר של תלמידות עם תסמונת דאון.
אני מרגישה שלמרות שחזרנו לכעין שגרה של לימודים בתוך הסמינר עדיין התלמידות מגלות התנהגויות שנובעות מפחד ומחרדה. אני לא מליחה לנהל סדר יום רגיל בכיתה ולא ללמד כמו שאני רגילה בד"כ.
השאלה שלי כמה עלי להתחשב בבנות, להקל עליהן ולהתגמש או כן לחזור לשגרה רגילה ולדרוש מהן יותר?
מורה יקרה!
זוהי שאלה טובה שמעסיקה מורות וגם הורים.
היכן להתגמש, ומה לדרוש, את מספרת שקשה לנהל סדר יום רגיל בכיתה, ואת מבינה שהבנות חוות חרדה.
בעקרון, גבולות מפחיתות חרדה, כאשר אנו מקפידים על גבולות זה נותן תחושה שיש מבוגר אחראי ששומר עלי.
ע"מ להפחית חרדה, הייתי מוסיפה תרגילי נשימה, עבודה עם הגוף, כמו ריצה הליכה.
מחזירה את הגבולות, זה מעביר מסר העולם מוגן.