הבן שלי לא מוכן ללכת לחבר זה תקין?
בתקופת מלחמה ילדים מגיבים בהימנעות.
דברים שהיו רגילים לעשות, הם נמנעים בעקבות חרדה, וזו תגובה נורמאלית.
יש להסביר לילד שהימנעות אמנם מרגיעה בטווח הקצר, אך מגבירה את החרדה לטווח הארוך.
המח מבין שאם אני לא הולך, אני ארגע, ולכן לאט לאט הילדים נמנעים יותר ויותר.
התרופה להימנעות היא חשיפה, לייצר מפגשים קצרים, ללוות את הילד לחבר, להביא את החבר אלינו.
לדבר בסלוגן: "אני מפחד אני מתמודד" אפילו 10 דק' אצל החבר זוהי הזדמנות להתמודד עם הפחדים. וכמובן לנסות להבין קודם ממה הילד חושש/פוחד.
כל דבר שהיה בעבר ויש שינוי קיצוני זה לא כ"כ תקין
נסי לברר איתו למה לא רוצה ללכת, ממה מפחד? אולי מהזעקה בדרך? או מהזעקה בזמן שיהיה אצל חבר
ותדברו על מה ניתן לעשות בזמן הזה,
לפעמים הדברים נראים בעיניים של הילדים כמשהו ענק שאי אפשר להתמודד איתו אבל כשמדברים איתם על כך ועל הפתרונות זה מקבל יותר פורפורציה ואז הם רואים שבעצם זה אפשר להסתדר ויש פתרונות..
תודה
אשמח לשתף אחרי שיחה עם הילד
